מאז ומתמיד השרדות החיים בטבע תלויה בפחד ובחרדה. כך אצל בעלי החיים וכך גם אצלנו, בני האדם. מול כל איום או סכנה אפשרית, הגוף שלנו מתכווץ, ובלוטת האמיגדלה, שהיא המרכז הרגשי של המוח, נכנסת למצב אוטומטי שמטרתו להרחיק אותנו מאזור הסכנה באופן מיידי, ולא משנה איך.
אלא שאנו, כבני אנוש, נבדלים מן החיות בכך שאצלנו עם הדורות התפתחה גם אונה קדמית במוח, שנועדה לטפל בתגובות ההתנהגותיות שלנו, בקבלת ההחלטות שלנו, כך שנחשוב קודם לעומק, מה גודל הסכנה העומדת בפנינו ונשקול את צעדינו בהתאם. לפעמים, מצב חרדה, יכול להפריע לתקשורת בין שני חלקי המוח הללו, האמיגדלה והאונה הקדמית, ואז מתרחשת פאניקה הנותנת לבלוטת האמיגדלה להשתלט על הגוף ולפעול בהיסטריה. בתרחישים מסוימים, כשמאיימת עלינו סכנה מיידית, פאניקה אכן יכולה להציל חיים. לדוגמה, אם אריה אורב לנו, או אנו עומדים להידרס ע"י מכונית דוהרת. אז התגובה האינסטקטיבית ביותר היא לברוח ולהציל את עצמנו. אך לעיתים, כמו בזמן המגיפה הנוכחית, הפאניקה שגרמה לנו להסתער על מלאי המזון והנייר במרכולים, היתה מיותרת וללא סיבה של סכנה ברורה ומיידית.
מחקרים מראים כי בהלת קניות היא אחת הדרכים שבהן אנשים נוהגים להתמודד עם חוסר הוודאות המתלווה למגיפות. כך היה לפני מאה שנה, בעת השפעת הספרדית ב 1918, אשר במהלכה פשטו אנשים בארצות הברית על בתי המרקחת כדי להשיג כל דבר היכול למנוע שפעת. כך היה גם בהתפרצות נגיף הסארס ב 2003. כך היה גם עכשיו בחורף 2020 עת הפכה הקורונה לפנדמיה עולמית.
בנוסף, לחלק מהאנשים יש נטייה מובנית לאופטימיות או לפסימיות. הפסימים חרדים ומדמיינים תרחישים קשים והאופטימים נוטים להאמין שלא יאונה להם כל רע. גם אם הם משתייכים לקבוצת סיכון, הם מוצאים דרך ליישב זאת עם השקפת עולמם. הגישה הזו מחזירה לנו תחושה מסוימת של שליטה במצב.
אז מה ניתן לעשות כדי לשמור על קור רוח יחסי בתקופה רווית מתח והוראות סותרות מהמנהיגים בזמן מגיפה עולמית, מלחמה או מצב חירום אחר?
טוב שנזכור שמידה מסוימת של פחד, יכולה להוות דחף. כוח מניע המגביר את הערנות ורמות האנרגיה שלנו כדי שנזכור לשמור על עצמנו במצבי חירום כגון אלה. להקפיד על ההנחיות, על הגיינה, ריחוק, מסכות וכד'. להבין שההתנהגות שלנו משפיעה גם על אנשים אחרים. לגלות סולידריות חברתית, וסולידריות אישית, הבנה של הצרכים האמיתיים שלנו בזמן משבר ומתן מענה לנפש המחפשת רגיעה ובטחון בימים של חוסר בטחון.
אימון ותרגול עצמי, הקפדה על תזונה בריאה, ספורט, גם אם זה רק 100 מ' מסביב לבית, תרגילי יוגה ונשימה מודעת, יכולים מאוד לסייע בהוצאת הגוף ממצב הדחק והחרדה, למצבים רגועים ומאוזנים יותר. כך שלא נמצא עצמנו במצב מתמשך של דחק שימנע מהמוח להפעיל את האונה הקדמית ולחשוב בהגיון, וכך יגביר את החרדה עוד יותר במקום למתן אותה ולתעל אותה להתנהגות שקולה יותר. ניתן לתרגל זאת באופן עצמאי, להקשיב להרצאות בתחום מדעי הגוף-נפש, או לבקש עזרה חיצונית שתאפשר לנו חיים שקולים ומאוזנים יותר גם בזמנים כגון אלה.